בשירות הוד מלכותה

November 6, 2015

 

ערים גדולות ניצבות תמיד בעמדת יתרון על פני המבקרים בהן. הן כבר ראו הכול בעוד שהמבקרים בהן – בודאי התיירים אבל גם התושבים – יופתעו תמיד ממה שיש להן להציע. מקומות נפתחים, מתעדכנים ונסגרים ואין באמת אפשרות לדעת 'מה קורה בעיר' כי הכול קורה בכל העיר כל הזמן. ולכן כשמגיעים לעיר כמו לונדון לימים ספורים הדרך להנות היא הדרך העצלה – הרי אין סיכוי להספיק כל מה שיש לעיר להציע. גם לא חצי. גם לא עשירית ואפילו לא אחוז. יש לנהוג במתינות ולנשום את העיר עמוק פנימה, לשוטט בעצלתיים ולדגום מה שיש לה להציע ברחובות הראשיים והצדדיים. סוג של בגרות.

וכך אחרי נדידה ארוכה ברחובות – אין זו תלונה – ההחלטה של צוות הטיילים היתה לפתוח במנה מסורתית בפאב מסורתי עם בירה מסורתית. ומכיון  שהאנגלים מאוד אוהבים ומכבדים את המסורת שלהם הבעיה היחידה היתה לבחור באיזה פאב מכל אלה שעברנו בדרך הארוכה. בסופו של דבר (וכי עמדנו לידו מעט מותשים) נכנסנו ל-The Pride of Paddington הצמוד לתחנת הטיוב. לא מצאנו דוב ולא אכלנו מרמלדה אבל מה שכן היה בתפריט ואף נלקח היה פירוש על פשטידת בקר בבירת Ale, כלמור תבשיל בקר בבירת Ale על פירה – ומאפה בצק עלים לצד. מנה חביבה לגמרי, שיחד עם סיידר מצוין עזרו להבין שזהו, זו לונדון. וכדי להבהיר שפה מתיחסים ברצינות לשתיה, מלבד האביר שחכה בתחתית הכוס היתה חלוקה משעשעת של החשבון ל-'מכירות יבשות / מכירות רטובות'. היה רטוב.

זה נימוווווח כמו שזה נשמע

 

בסוף כל פינט שאתם שותים באנגלית יושב אביר עם חרב

 

אחרי קימה מאוחרת שהיתה תוצאה ישירה של סיבוב-פאבים-של-ערב-ראשון-בלונדון החלה השוטטות בעיר וליד ארמון בקינגהאם נמצאה חנות הקאפקייקס Happy Hatty על מבחר קאפקייקיה המשתנה והמענין עד מאוד, כולל אחד עם קרמל מלוח ו-'בייגלה אסם' במרכזו. עבורי לא היתה באמת התלבטות כשראיתי שיש Triple chocolate שקושט בחזירון סוכר מהבחירה האחרת בשולחן. בעלת המקום הגיעה מפלרמו אז לצד קפה הרבה יותר מסביר התנהלה גם שיחה קצרה באיטלקית על מצב הפליטים בסיציליה והמשבר הכלכלי העולמי, כנראה התחליף לשיחות האנגליות על מזג האויר.

בייגלה וקרמל, שוקולד וחזירון סוכר. בתפקיד התאורה: שמש.

 

שוטטות בטלנית לאורך הנהר הביאה אותנו לזרועותיו של Founder's Arms שהיה כל מה שנדרש מפאב אנגלי מודרני: מבחר גדול של ברזי בירה וסיידר שהוגדל לכבוד אליפות העולם בראגבי שנערכה בלונדון, מנות מסורתיות שעברו הברשה והסרת אבק ובעלים/מנהל זעוף במקצת, יתכן שלאור התפקוד האיטי של צוות המלצרים הצעיר עם כל הראסטות האלו שלהם בשיער והעגילים בכל מיני מקומות בפנים. התלבטתי רבות בשל המבחר הבאמת מוצלח שכלל גם את התפריט היומי ולבסוף החלטתי לבחור בברווז הצולע, כלומר רגל ברווז קונפי שהוגשה לצד מגדל של תפוחוני אדמה, רצועות חזה ברווז מעושנות ופירה סלק מרענן. מנה מצוינת לשעת אחר צהריים סתמית של אמצע השבוע.

זוהי סוף הקדנציה של הברווז הצולע הזה

 

המשך השוטטות העביר אותנו דרך Borough Market הצמוד ל-London Bridge שבשעה מאוחרת כזו כבר היה סגור ברובו אך הדוכנים המעטים שנותרו פעילים הלהיבו ושכנעו אותנו להגיע שוב בהמשך. לא יתכן לצאת משוק אוכל פטור בלא כלום ולכן נלקח Bread Pudding רטוב, דחוס, מלא ומתוק שהדבר האחרון שצפה בו היה Tower Bridge. סיום נאה למאפה.

שרתי לו את 'London Bridge'. לא נפל.

 

למחרת נאכלה ארוחת המישלן הראשונה במסעדה המעודכנת Pollen Street Social של השף Jason Atherton בקרבת Oxford Circus (ממליץ מאוד על סרטון ה-'…A day in the life of' באתר המסעדה). לאחר המתנה קצרה בחדר ההסבה בלווית כוס יין רוזה עברנו לשולחן – שאם לשפוט על פי ההתנהלות מול שאר השולחנות שהתפנו בזמן ישיבתנו שם – מפתו גוהצה דקה לפני שהושבנו בו. לבי לבי על צוות המלצרים שבאמת נסה לרצות את כל השולחן, אלא שזה לא פשוט לרצות 'סועדים' שלא אוכלים דבר מלבד שניצל, צ'יפס ומקדונלד'ס או כאלה שאוכלים כשר ואמרו בשיא הטבעיות: 'ברור שנלך איתך למסעדה, בטח נמצא שם משהו'. זהירות, ספוילר: הראשונים לא הצליחו לרצות את האחרונים והאחרונים לא הצליחו למצוא משהו לאכול.

כך נותרתי אני הסועד היחיד בשולחן שנהנה באמת מתפריט מדויק שהוגש על ידי צוות מדויק בצלחות מדויקות עם יין מדויק. לאחר בחירה חופשית ממגש הלחמניות ופרוסות לחם הדגנים שלוו בצלוחית חמאה מלוחה הוגשו מנות הפתיחה הקטנטנות שמחוץ לתפריט לכל השולחן, ורק אחרי נסיונות שכנוע רבים התרצה חלק נוסף מהשולחן לטעום מהן. למשל פרוסונת לחם קטנה עם פרוסת סלמון מעושן שנחתך למידותיה, זולף בשמנת זעירה וקושט בביצת סלמון בודדת ועלה שמיר קטנטן. ככה מדויק. הצלחה כבירה נרשמה גם בגזרת טארטלטי קרם הסלק אבל כשלון מוחץ בנסיונות לשכנע שפנים-לחמניה ועליו קרם בקלה ומלפפון זה לא כזה נורא. זה אפילו ממש ממש טעים. לצד כל זאת הוגש ספלון ובתוכו קונסומה פטריות חם ומעל קצף פרמג'אנו. קליל ונפלא.

 

 שנגהץ גם אותך, אדוני?

קונסומה קסום ומדפי פלאות

 

כאן כבר נותרתי בודד במערכה והמשכתי עם נתחי צלופח מעושן ששכשכו בציר סלק שנמזג עם ההגשה והוכתם בשמנת חזרתית (או חזרת שמנתית, לבחירתכם) ועליהם נחו כדורוני מלפפון, גזרי תפוח עץ ירוק ועלי טרגון. מנה עזת ריח שהשתלט עליה ולא הותיר הרבה מקום לטעם.

מתחיל באדום 

 

ההמשך היה שילוב מענין מאוד של נתח קוד וצדפות Cockles ב-Chowder – כמה צפוני-נורדי! – שמעליו עיגול צ'וריסו חרפרף וסלסה ורדה – כמה דרומי-לטיני! החיך היה מעט מבולבל משילוב טעמים כזה אבל נהנה מכל רגע. כזה הוא החיך.

ממשיך בצהוב

 

הקינוחים, מעצם היותם קינוחים, היו מקובלים יותר מבחינת השולחן, שוקולד תמיד עוזר לפשר מחלוקות. עוד לפני הקינוחים הגיעה מהמטבח גרניטת דלעת ועליה יוגורט ושברי פיסטוקים שלא הותירה רושם מיוחד ורק רעננה את הפה לפני המנה מתפריט הצהריים – קצפת סופר-אורירית שהוכנסה לתוך גליל מעטפת של שוקולד מריר בשכנות לגלידת אגסים ומעל פס זהב אכיל. נראה כמו מילקי – הרבה יותר קליל אם כי הרבה פחות שוקולדי.

הקינוח שהוזמן לצד זה כבר היה הברקה – דיסקית גנאש מעל עוגית זיתים מלווה בגלידת שוקולד וג'לי שמן זית. ופס זהב אכיל כמובן. אמנם הזיתים לא הורגשו בעוגיה אבל טעם השוקולד היה עמוק במיוחד וקוביות הג'לי החליקו על הלשון וכשנמסו הוסיפו לטעם העמוק נעימות קלילה כאילו לחשו 'עזוב, אל תהיה כבד. בסך הכול שוקולד'.

שוקולדים ופסי זהב

 

ומיד אחר כך ולפני סיום, ואולי כי שמו לב לפרצופים החמוצים מעט סביב השולחן (לא באמת, הם מגישים את זה לכולם) הגיע סט נאה של עוגת ספוג עטורה בריבת תות, ספלון גנאש וקופסת מתכת בעלת מראה ישן שבתוכה סוכריות טופי ויסקי כמספר הסועדים עטופות בניילון אכיל – שגם נמס בכיס אם לא אוכלים אותו מיד, באחריות :( ואם אחרי סיום נעים כזה עדין אנשים לא משתכנעים שאוכל הוא ממש לא רק אוכל, שום דבר כבר לא יעזור להם.

ממתקים לגדולים

 

יום המחר עמד בסימן הארוחה הצפויה ב-Dinner by Heston Blumenthal, אבל עד 13:00 עוד היה זמן רב ואנחנו בלונדון בכל זאת, אז מובן שיש לבחור בארוחת בוקר אנגלית שבכל מדינה ים תיכונית נחשבת למנה עיקרית משביעה במיוחד של ארוחת צהריים, אם לא ארוחת הצהריים כולה. אז ב-Barista's Fusion Cafe שב-Portobello Market נלקחו נקניקיה שמנמנה, רצועות בייקון, ביצת עין, חצי עגבניה ופטריות חרוכות וקערית שעועית ברוטב עגבניות סמיך וחם ודביק וטעים מאוד. וזו המנה הקטנה.

אני אקח רק קצת יוגורט עם גרנולה, אני לא אוהב לאכול כבד על הבוקר

 

ללאנצ' ב-Dinner (אי אפשר היה לקרוא לזה Breakfast for Lunch at Dinner? לא יודעים למתג, האנגלים האלה) הוקדש פוסט נפרד, ולכן אפשר לקפוץ – בעדינות בבקשה, נאכלו היום דברים – ישר לארוחת הערב הקלאסית הנוספת שהיא Fish'n'Chips כמובן! מחקר אינטרנטי קצר על המקומות הטובים ביותר הביא למסקנה שאין דבר כזה כמו שאין 'הפיצה הכי טובה' או 'החומוס הכי טוב'. יש את זה שמכירים ואוהבים ודי. אז הבחירה נעשתה מתוקף קירבה למקום אילו הגעתי ונפלה על The Golden Hind ('האיילה המוזהבת') שקרויה על שם הספינה סובבת העולם של Sir Francis Drake וממוקמת בחלק האחורי של  Oxford Street. ישבתי לצד זוג גברים מבוגר שנראו כמו חברי ילדות, זוגות בדייט ראשון, משפחות מקומיות ומעט תיירים, אקלקטיקה בריטית שלא מגישה בירה אבל אפשר להביא מבחוץ אם דוקא מתחשק ומגישה מנות ענק של דגים (אני בחרתי ב-Haddock – אפשר גם 'מרוון', אפשר גם 'חמור ים', Haddock במבטא הוא הכי מוצלח) וצ'יפסים מתפצפצים מפריכות בחוץ ונמסים מרוך בפנים שאליהם צורף פירה אפונה גס. עוד אחד כזה בבקשה.

לא פותח פה - לא נתפס בחכה

 

הנה הגיע היום האחרון אבל בכל זאת הבטחנו לעצמנו להגיע שוב ל-Borough Market ולטעום מהדוכנים שמגישים, אקצר את הסיפור – הכול. ירקות, פירות, גבינות ונקניקים, מאפים ומשקאות, מאנגליה ומשאר אירופה, אוכל רחוב ואוכל מתוחכם יותר (חלילה אין בכך לפגוע בחוכמת הרחוב!) והבעיה היחידה היא מה לבחור בזמן ובקיבולת המצומצמים שברשותך.

אז דבר ראשון – נרגעים. קפה שגם ממרחק של כמה שבועות עדין לא עמדתי על טיבו אבל בראש הדוכן היה כתוב שהוא מבוסטון אז הוא בטח היה מוצלח והוגש על ידי היפסטרים זועמים, וליד עוגת שוקולד-גבינה דחוסה כדבעי ומוצלחת לא פחות. ואחרי הרגיעה – אבל לא הרבה אחרי כי צריך לנסוע לשדה התעופה – Scotch egg כלומר ביצה רכה בעלת חלמון צהובהיר-כתומכהה עטופה בבשר טחון שסגור בתוך מעטה פירורי לחם ומטוגן בשמן עמוק כמובן. הבשר היה מתובל בחריפות פלפלית שחורה אגרסיבית, ולכן מזל שבאחד הדוכנים הקרובים נמכרו כוסות Pimm's ובהן קוביות מלפפונים ותפוחים שרעננו את החיך והיו נפלאות.

עוד אני מקליד והנה אני קורא שבצמוד לשוק נחנך המוזיאון הבריטי לאוכל שבין השאר מציג מסע מוזיקלי בעקבות מסע שוקולדי. לא באמת ניתן לויתור אז הרי  לכם עוד סיבה להגיע לשוק.

I'll take my Scotch egg and chocolate cake with my Pimm's at the garden, Geeves

 

גם במונחים של ערים אירופאיות גדולות לונדון נמצאת מבחינה קולינרית בליגה משל עצמה כי אפשר למצוא בה כל מה שמחפשים והפתעות שלא יודעים אפילו לחפש אבל מגיעות ברגעים ובמקומות לא צפויים, ובסופו של דבר גורמות למבקרים לאכול את כל הבדיחות על האוכל האנגלי יחד עם הכובע ובלי מלח אבל עם הרבה טעם.

Please reload

related posts

Please reload